Argument

לאחד מחדש את ירדן ופלסטין

עמאן צריכה לספח את הגדה המערבית ועזה לירדן - כדי לשים סוף לכיבוש הישראלי הבלתי חוקי, להביא שלום ושגשוג ולהעניק זכויות דמוקרטיות לפלסטינים.

עבדאללה הראשון, מלך ירדן (במרכז) מול כיפת הסלע בירושלים, 17 ביוני 1948.
עבדאללה הראשון, מלך ירדן (במרכז) מול כיפת הסלע בירושלים, 17 ביוני 1948. Bettmann Archive/Getty Images

 

חסאן איסמאיק

 [המחבר הוא יזם ירדני ובעל טורים בתקשורת הערבית.]

עבדאללה הראשון, מלך ירדן (במרכז) מול כיפת הסלע בירושלים, 17 ביוני 1948.

עבדאללה הראשון, מלך ירדן (במרכז) מול כיפת הסלע בירושלים, 17 ביוני 1948. Bettmann Archive/Getty Images

 

חסאן איסמאיק

 [המחבר הוא יזם ירדני ובעל טורים בתקשורת הערבית.]

עקרון תערו של אוקאם אומר שהפתרון הפשוט ביותר הוא לרוב גם הפתרון הטוב מכולם. לאור האולטימטום שהציב הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס לישראל בנאומו באו״ם בחודש שעבר – שבמרכזו הדרישה לסגת בתוך שנה מכל השטחים הכבושים – אולי הגיע הזמן ששני הצדדים יכירו בחוכמתו של התיאולוג והלוגיקאי האנגלי בן המאה ה14.

מכל הפתרונות שהוצעו לשאלה הפלסטינית, וויליאם איש אוקאם וודאי היה תומך בזה של עבדאללה הראשון, מלך ירדן. הפתרון היה מבריק בפשטותו: סיפוחה של הגדה המערבית לירדן והענקת אזרחות לכל פלסטיני.

ירדן סיפחה את הגדה המערבית באפריל 1950, לאחר שהסכמי הפסקת האש ב1949 נחתמו ולאחר שהמדינה הערבית שתוכנית החלוקה ייעדה לפלסטינים לא נוסדה מעולם. הקהילה הבינלאומית, למעט בריטניה ופקיסטן, עמדה משתוממת מול עזות המצח של מלך ירדן – ולטעמי לפחות, מול גאונותו.

[Read this article in English here]

איחוד ירדן היה אחד ממבצעי הסיפוח הפשוטים והישירים בהיסטוריה המודרנית. כל הפלסטינים בגדה המערבית הפכו בין לילה לאזרחי וירדן וזכו להכרה בפרלמנט הירדני, עם שלושים מושבים עבור שתי הגדות של הירדן, ולאותן זכויות כמו הירדנים מהגדה המזרחית.

כל נסיון אחר לפתרון השאלה הפלסטינית מאז מלחמת ששת הימים היה פגום, מורכב שלא לצורך, או פשוט מוטה. הנסיונות הללו גרמו לעשורים של אי-שקט ואלימות, ולמאות אלפי פצועים והרוגים פלסטינים וישראלים.

במלחמת ששת הימים ישראל תפסה את חצי-האי סיני ורצועת עזה ממצרים, את הגדה המערבית ומזרח ירושלים מירדן, ואת רמת הגולן מסוריה. האזורים הללו נחשבים עדיין לשטחים כבושים, משום שהם לא היו חלק מישראל לפני המלחמה וכיבוש שטחים אסור בחוק הבינלאומי.

פלסטינים נכנעים לחיילים ישראלים בעת כיבוש הגדה המערבית, מלחמת ששת הימים, יוני 1967.

פלסטינים נכנעים לחיילים ישראלים בעת כיבוש הגדה המערבית, מלחמת ששת הימים, יוני 1967. PIERRE GUILLAUD/AFP via Getty Images

החוק הבינלאומי הוא שמגדיר את ההבדל בין הסיפוח דה-פקטו של ישראל(או הסיפוח דה-יורה שדורשים גורמים בימין הישראלי) והאיחוד הירדני – בהסכמת כל הנוגעים בדבר. איחוד שכזה יהיה חוקי; סיפוח חד-צדדי הוגדר שוב ושוב כבלתי חוקי בכל בית משפט בינלאומי בעולם. יתרה מכך, סעיף 49 של אמנת ז׳נבה הרביעית מצהיר כי ״”המעצמה הכובשת לא תעביר או תיישב אזרחים מתוך שטחה בחבלי הארץ שנכבשו״, ומוסיף כי ״המעצמה הכובשת לא תגרש ולא תעביר חלקים מאוכלוסייתה האזרחית שלה לשטח שכבוש על ידה.״

כזכור, במאי 1967 לא התגורר בגדה אף לא ישראלי אחד, אבל התגוררו בה כמיליון פלסיטינים, ששהו תחת שלטון ירדני במשך שני עשורים ושאבותיהם ואבות אבותיהם עיבדו את אדמות הגדה מאות בשנים. למרבה האירוניה, המסקנה שבאמת מתבקשת מיישום סיסמת הסיפוח הישראלית ״ירדן היא פלסטין״ היא שעל ישראל למסור את שטחי הגדה הכבושים לממלכה הירדנית.

ההצעה לסיפוח הגדה לירדן תעורר כמובן לא מעט התנגדות – בין השאר, מבית המלוכה הירדני, מלאומנים פלסטינים, ממתנחלים ותומכי סיפוח בישראל. במאמר זה נראה כיצד ניתן להתגבר על אתגרים אלה ואחרים.

נכון להיום, הפתרון הטוב ביותר לסכסוך הערבי-ישראלי  הוא הפתרון האלגנטי של עבדאללה הראשון: לספח את הגדה המערבית לירדן ולהעניק אזרחות ירדנית לכל פלסטיני. אלא שהפעם, על הסיפוח ואזרוח לכללול גם את רצועת עזה- ואת המתנחלים שירצו להשאר.


פערים תרבותיים לא צפויים להיות מכשול לאיחוד ירדן, כיוון שכחמישים עד שבעים אחוזים מאוכלוסיית ירדן (כמוני, למשל) היא ממוצא פלסטינאים, כמו גם רבים מחברי המפלגות הפוליטיות בירדן, חילוניות ואיסלאמיות כאחד. כשבעים אחוזים משני מיליון הפליטים הפלסטינים במדינה הם אזרחי ירדן.

יתרה מכך, לא מעט בכירים ירדנים נולדו במחנות הפליטים. עלייתם כמעט ולא הביאה עמה סכסוך, בין השאר כיווןן שירדן היא האומה הקרובה ביותר לפלסטין מבחינת מנהגים, מסורות, ואפילו אילני יוחסין. אפילו בעזה, שיושבת על הגבול המצרי, יש יותר זיקה לירדן מאשר למצרים.

סיפוח הגדה לירדן יהנה מאחוזי התמיכה הגבוהיים לו זוכה המלך הנוכחי, עבדאללה השני, בקרב פלסטינים: שישים ושמונה אחוזים מתושבי עזה ושבעים ושבעה אחוזים מתושבי הגדה המערבית מגדירים את יחסם למלך כטוב מאוד. בנוסף, סקר מטעם אוניברסיטת א-נג׳אח בשכם מצא במאי 2016 ש42 אחוזים מהפלסטינים תמכו באיחוד עם ירדן, בעוד שסקר אחר באותה שנה, עבור העיתון הפלסטיני אל-חדאת׳, מצא ש76 אחוזים מהפלסטינים תמכו בקונפרדציה עם הממלכה ההאשמית.

תרחיש של איחוד בין הירדן לשטחים הפלסיטינם – בתנאי שהוא מתוכנן ומבוצע היטב, ובתנאי שירושלים  תהיה פתוחה לכל – ייטיב עם ישראל, עם הפלסטינים, עם אומות ערביות אחרות, ועם האזור כולו. כל אלו ירוויחו לא רק שלום ויציבות אזורית, אלא גם צמיחה כלכלית  והתגברות במסחר בין שווקים שכיום מבודדים זה מזה.

ישראל, מצידה, תפטור עצמה מהמעמסה התדמיתית והמשפטית של שליטתה בגדה המערבית ומגינוייה של הקהילה הבינלאומית. ישראל תובטח שלפלסטינים לא יהיה צבא סדיר משלהם. ומחלק מהמו״מ הרב צדדי לגבי הסיפוח, הנציגים הפלסטינים יוודאו שהפלסטינים יגנו באופן מוחלט גילויי אלימות ויתמכו בהתפרקותן מנשק של קבוצות חמושות כמו החמאס והג׳יהד האיסלאמי בעזה.

בנוסף, ההסכם יבטיח שכוחות הבטחון הירדנים – בעלי בריתן של ישראל ושל ארצות הברית כבר כיום  – ימשיכו לתאם ולשתף פעולה עם ישראל במשימת ההגנה על גבולותיהן המשותפים. כתוצאה, ישראל תוכל להרשות לעצמה להנמיך את הוצאותיה הבטחוניות – השניות בגובהן בעולם ביחס לתמ״ג (5.6 אחוז).

ישראל גם תרוויח מעשורים שלמים של מכירה של טכנולוגיה לעולם הערבי והמוסלמי, בעוד שהשווקים הערביים ירווחיו מהעסקתו של כח העבודה המיומן ומהשכיל מישראל. מסחר, שיתוף פעולה וצמיחה כלכלית יזרמו לשני הכיוונים. במקום לשכלל את כיפת ברזל להגנה מפני שכניה הערבים ומהחמושים של חמאס והג׳יהאד, ישראל והמגזר הכלכלי שלה יבנו גשרים עם מדינות עם מאות מיליוני לקוחות ורוכשים פוטנציאלים.

נשיא ארה״ב ביל קלינטון (מרכז) משקיף על ראש הממשלה יצחק רבין (משמאל) וראש הממשלה הירדני עבדלסאלאם מג׳אלי, החותמים על הסכם השלום הישראלי-ירדני, מסוף הערבה, 26 באוקטובר 1994.

נשיא ארה״ב ביל קלינטון (מרכז) משקיף על ראש הממשלה יצחק רבין (משמאל) וראש הממשלה הירדני עבדלסאלאם מג׳אלי, החותמים על הסכם השלום הישראלי-ירדני, מסוף הערבה, 26 באוקטובר 1994. PATRICK BAZ/AFP via Getty Images

יש שיטענו כי שיתוף הפעולה הכלכלי בין ירדן עצמה לבין ישראל לאחר הסכם השלום שנחתם ב1994 היה איטי וחלש מהצפוי. אולם כיום, תהליכים בכלכלה העולמית נמדדים בנאנו-שניות, לא בשנים. העולם כולו ראה את מהירות הבזק שבה התפתחו היחסים הכלכליים בין ישראל לאיחוד האמירויות ב2020, ואותו הדבר יכול לקרות גם בין ישראל לירדן המאוחדת – במיוחד לאור העובדה שהצורך בשיתוף פעולה בין שתי אומות אלו יהיה חשוב משמעותית מבחינה אסטרטגית, מפאת קרבתן הגאוגרפית, מאשר בין ישראל לאמירויות.

בנוסף, שיתוף פעולה ותמרוץ כלכלי ישחקו תפקיד חשוב במשא ומתן המדיני לפתרון כולל לסכסוך הערבי ישראלי. הדבר יהיה נכון ברמה הישראלית-ירדנית, אך גם ברמה הישראלית-ערבית, מיוחד לאור קיומו של מגזר טכנולוגי מפותח מאוד בישראל. מדינות ערב זקוקות לטכנולוגיה ישראלית, וחברות ישראליות יהפכו במהרה לשותפות בפרויקטים שלהן.


שיתוף פעולה כלכלי לא יפתור את שאלת נוכחותם של מתנחלים ישראלים בגדה המערבית. כיום, כ475,000 מתנחלים יושבים בגדה, ו200,000 נוספים יושבים במזרח ירושלים. אף שהם מיעוט מאויים, הם מתעקשים להמשיך ולגור בהתנחלויות, לרוב מלפחות אחת משתי סיבות: מטעמים אידאולגיים, או מכיוון שיוקר המחיה בהתנחלויות נמוך משמעותית מזה בישראל.

ייתכן שלפחות אחדים בקבוצה הראשונה יעדיפו לחזור לישראל. אבל יתכן גם כי רבים בקבוצה השניה יעדיפו להפוך לאזרחי ירדן – וכמוהם גם מתנחלים אידאולוגיים שרואים בהתיישבותם על אדמת קודש מצווה דתית. במסגרת ההסכם אין מניעה לשריין עבור מיעוט חדש זה של יהודים-ירדנים מושבים משלהם בפרלמנט. ישראל, מצידה, תוכל לקחת קמצוץ מהכספים העצומים שייחסכו בתקציב הבטחוני לאחר ההסכם, ולכסות בהם את עלויות יישובם מחדש של המתנחלים שיעדיפו לעזוב את הגדה, כולל אפשרויות לדיור בר-השגה.

בסופו של יום, פתרון הבעיה הפוליטית המורכבת בעולם יידרוש בישראל לוותר על הכיבוש הבלתי חוקי בשטחים ולהשלים עם עזיבתה הן את הגדה והן את עזה. סביר להניח שרעיון הסיפוח הירדן לא ימשוך את אלו בימין הקיצוני בישראל שמתעקשים על שלטון ישראלי במה שמוכר כיום כשטחי A, B ו-C. כדי לפייס קבוצות אלו יש לשקול את סיפוחן לישראל דווקא של ההתנחלויות הגדולות ביותר והקרובות ביותר לגבולות המוכרים של ישראל.

יתכן שלא יהיה די בכך, ושהמתנחלים ידרשו סיפוח גם של אזורי חיץ, ויטענו כי שיקולי הבטחון גוברים על הצורך בפתרון הסכסוך. אם נניח לכך שהגדלת שטחה של מדינה מחוץ לגבולותיה הינה, הייתה ותמיד תהיה בלתי חוקית, מדובר בדאגה לגיטימית.

אבל פתרון הסיפוח לירדן לגיטימי גם הוא. המתנחלים ירוויחו שלווה ושגשוג ביחד עם כל שכניהם, עם שאר מדינות ערב, ואפילו עם העולם המוסלמי. כמובן, ישנם ישראלים שחושבים שיתרונות השלום והשגשוג לא יכולים להתעלות על יתרונות הסטטוס קוו, אולם הם טועים – אולי כיוון שמעולם לא זכו לחוות שלום של ממש. לפי סקר שנערך בשנה שעברה, ב2020, 49 אחוזים מהפלסטינים בגדה ו41 אחוזים מהיהודים בישראל מעדיפים ״להגיע להסכם שלום.״ הם מכירים בכך שהמשכו של הכיבוש כפי שהוא כיום אינו אפשרי. בעולמנו המשתנה תמידית, מופרך לחשוב שסטטוס-קוו כלשהו יכול להמשך לנצח. עדיף בהרבה לעצב את העתיד הרצוי באופן פעיל מאשר להמר עליו.


מפת ישראל ופלסטין לאחר סיפוח הגדה המערבית לירדן, סביבות 1953.

מפת ישראל ופלסטין לאחר סיפוח הגדה המערבית לירדן, סביבות 1953. The Library of Congress

ההסדר החדש חייב להבטיח את בטחונן של הזהויות הירדניות והפלסטיניות. יש לוודא שכל אזרחי המדינה המאוחדת מרגישים אזרחים במדינה שלהם, חוקתית וממסדית כאחד, הנשענת על עקרונות האזרחות המודרניים. כל משוואה לאיחוד ירדן חייבת לכלול אזרוח ושיווין מלא בפני החוק, פן ירגישו הפלסטינים כמהגרים או פליטים ללא מדינה. בו בזמן, יש להתחשב ברגשות הירדנים, פן יחושו שמשאביהם מתדלדלים, שמדינתם נגנבת מהם או שהזהות שלהן מותקפת. בין השאר, אפשר שהמדינה החדשה תקרא ״הממלכה ההאשמית של ירדן ופלסטין״

האיחוד יוביל לשגשוג מחודש בירדן, בעיקר בזכות שיעור התרומה הכלכלית מהגדה. לפני 1967, הגדה המערבית ייצגה 48 אחוזים מהמוסדות התעשייתיים ו53 אחוזים מהמוסדות המסחריים במדינה, ותרמה כ38 אחוזים מהתמ״ג הירדני. סביר להניח כי במקרה של איחוד מחדש התרומה הזו תגדל משמעותית. באשר לעזה, כל הסכם בין ירדן לישראל ידרוש גם תרומה מאומות אחרות להתחדשותה הכלכלית של הרצועה, בין אם באזור או במערב.

האיחוד יגדיל משמעותית את האפשרויות לשיתוף פעולה ירדני-פלסטיני לשדרוג התשתיות בגדה המערבית, ולניצול משאבי האנרגיה בים התיכון  – בגבולותיה הימיים של רצועת הזה – ואקוויפרים ובארות מים בגדה.

על אף כל הבעיות שעלולות להתעורר מאיחוד עם עזה – ובראשן התחזקותן של תנועות איסלאמיות קיצוניות בגבולתיה החדשים של הממלכה – האפשרות לנוכחות ירדנית לחופי הים התיכון היא שיקול אסטרטגי ראשון במעלה. כיום המשאבים הטבעיים לעיל מנוצלים בידי ישראל, לעיתים בניגוד לחוק הבינלאומי. הסכם בין ירדן לישראל שנהנה מהכרה בינלאומית רחבה יבסס הסדר שיוויני יותר העונה לצרכי שתי המדינות.

מן הסתם, ירדן תציב תנאים רבים לאיחוד מחדש עם הגדה, בין השאר בשל העומס הכלכלי, מנהלי ודמוגרפי שיווצר כתוצאה מהמהלך. מכך נגזר שעל ירדן לקבל הבטחות לסיוע בינלאומי, הן כלכלי והן מבצעי. אין ספק שארה״ב, אירופה ומדינות המפרץ יסכימו שהתשואה מכל סיוע שיוכלו להעניק יעלה משמעותית על טרילויני הדולרים שכבר שולמו על מלחמות וסכסוכים באזור במשך השנים.

ירדן כיום סובלת מההשלכות הכלכליות של מגפת הקורונה. החוב המדיני שלה זינק, וכך גם האבטלה – מ19 אחוזי אבטלה ב2019 ל24.7 אחוזי אבטלה ברבעון האחרון של 2020; אבטלת הצעירים הגיעה לרמה חסרת תקדים של 50 אחוז. מובן מעליו כי ירדן לא תתחיל אפילו במו״מ על איחוד עם הגדה לפני דיון על עלויות השיקום בגדה המערבית. כמו כן יש לדון במחנות הפלסטינים בירדן עצמה, הזקוקים לשירותים ולתשתיות, וכמובן בסיוע למיליון וחצי הפליטים הסורים השוהים במדינה.

על הממלכה גם לקבל ערבויות משפטיות מישראל כנגד כל עימות עתידי בין כוחות הבטחון הישראלים והירדנים. בתמורה, ישראל תקבל ערבויות שהצבא הירדני (ואולי צבאות ערבים אחרים) יעזרו להגן על הממלכה ועל ירדן מפני מתקפות של ארגונים חמושים פלסטינים; הממלכה לא שכחה עדיין את ארועי ספטמבר השחור ב1970, בהם כוחות ירדנים נלחמו בחמושים פלסטינים. באמצעות הערבויות הללו, מאזן ההרס הדדי המובטח כיום יתחלף בהסכם להגנה הדדית. המפסידים היחידים יהיו ארגוני הטרור.


פלסטינים מוחים נגד תוכנית הסיפוח של חלקים מהגדה המערבית לישראל, עזה, 22 ביוני 2020.

פלסטינים מוחים נגד תוכנית הסיפוח של חלקים מהגדה המערבית לישראל, עזה, 22 ביוני 2020.Ali Jadallah/Anadolu Agency via Getty Images

החששות הירדנים שהאיחוד יגנוב את מוסדות המדינה או יחבל בבית המלוכה מובנים, אך חסרי בסיס. כדי לתת מענה לחששות האלה אפשר להכין הסכם מיוחד שיבטיח כי השלטון במדינה יימצא תמיד בידי המשפחה ההאשמית. יתרון נוסף לאיחוד הגדה עם ירדן הוא מיטוט הטיעון שהממשלה הירדנית השתמשה בו עבור שלילה שרירותית של אזרחות מאזרחים ממוצא פלסטיני (חיזוק לכאורה של הזכות הפלסטינית להתגורר בגדה המערבית ומאבק כנגד מאמצי ישראל לישב את האזור.)

לבסוף, צפויה התנגדות גם מצידם של לאומנים פלסטינים, חילוניים ואיסלאמיים כאחד, שידחו את קיצה של תנועתם הלאומית לעצמאות. עם זאת, סביר כי החלופה – מושבים במועצה נבחרת שתנהל את כל עניינים הגדה המערבית ועזה – והפסקת ההתערבויות המשפילות של ישראל בחיי היום יום – יתגברו, בסופו של דבר, על כל התנגדות לכליונו של חזון שרבים מהפלסטינים כבר היום מחשיבים לחלום לאומני ותו לא.

בנוסף, מה שמאחד פלסטינים וירדני חזק משמעותית ממה שמאחד את שאר העולם הערבי. ולאותם לאומנים פלסטינים שמעדיפים מלחמה בלי סוף למען מדינה עצמאית, איני יכול אלא לומר שמעמד אזרחי ושלום במולדת מאומצת עדיפים בהרבה על עוד שישים שנה של מלחמה עבור מולדת עצמאית בפוטנציה.

ככלות הכל, התנועות הלאומיות הפעילות בשטחים הפלסטינים קמו והתפתחו בתגובה לכיבוש הישראלי והפחד מחיסול הזהות הערבית של הפלסטינים. הסכם בינלאומי, עם ערבויות בינלאומיות, לאיחוד שתי הגדות, יבטל את ההצדקה לקיומן של התנועות הללו עם השלמת הסיפוח. מתבונן ציני יכול אולי להעיר שזהו בדיוק החשש הרודף כל תנועה לאומנית.

לתנועות חלשות – ובראשן פת״ח וחמאס – לא תהיה ברירה אלא לקבל את הסיפוח כעובדה מוגמרת. האפשרות היחידה שתיוותר להן היא להאבק למען מטרותיהן באמצעים פוליטים, באמצעות מפלגות וייצוג בפרלמנט. האנרגיה והלהט של מנהיגהן ישרתו את העם הפלסטיני טוב יותר בפרלמנט הירדני. הלאומנות הפלסטינית לא תחדל מלהתקיים, אלם תומכיה יוכלו להצטרף לפרלמנט שיאפשר להם לכוון את גורל עמם – אולי גם במידה גדולה מזו של הרשות הפלסטינית הבלתי-דמוקרטית של ימינו.

לבסוף, חשוב להדגיש כי אין להשוות בין האיחוד הירדני לבין ״האופציה הירדנית״ השגורה בפיהם של מנהיגים ישראלים מסוימים. מטרתה של האופציה הירדנית הייתה חיסולו של המאבק הפלסטיני והפיכתה של הממלכה הירדנית לאמצעי, במקום לשותפה. גם אלו שסבורים שאיחוד שתי הגדות הוא לא יותר מסיפוח הגדה המערבית לירדן תמורת פתרון המשבר הכלכלי בממלכה טועים.

מן ההכרח שלמנהיגים הפלסטינים – חילונים, מדיניים, צבאיים ודתיים – יהיה מקום לצד שולחן המו״מ יחד עם ישראל וירדן. כבכל משא ומתן, אף הסכם שיושג לא ייחשב ללגיטימי אם לא יישמעו וייענו חששותיהם של כל הצדדים הנוגעים בדבר.

ובעוד שיש אינספור שאלות הזקוקות למענה, דיון באיחוד ירדן יהווה שיפור משמעותי על התוכנית שהוצגה ביוני 2020 בידי הנשיא האמריקאי דאז, דונאלד טראמפ, וראש הממשלה הישראלי דאז, בנימין נתניהו. בין השאר, התוכנית איפשרה לישראל לספח, באופן חד צדדי, כ30 אחוזים משטח הגדה ושטח לאורך הגבול הין הגדה הירדן.

הקהילה הבינלאומית דחתה כפה אחד ובמהירות את ״עסקת המאה״ של טראמפ ונתניהו. כחודש לאחר שראש הממשלה הפלסטיני הזהיר שהפלסטינים שוקלים להכריז מדינה עצמאית ברוב שטח הגדה, שליח האו״ם למזרח התיכון הודיע שסיפוח ישראל וצעדי הנגד הפלסטינים ״ישנו באופן דרמטי את הדינמיקה המקומית וסביר שיציתו סכסוך ואי-יציבות בגדה המערבית וברצועת עזה.״ ירדן ומצרים (אז שתי המדינות הערביות היחידות שחתמו על הסכמי שלום עם ישראל) ומדינות אחרות הזהירו גם הן שיצטרכו לשקול את יחסיהן עם ישראל אם הסיפוח יבוצע.

כעבור חודשיים, ישראל דחתה את תוכנית הסיפוח. כעבור עוד חודש, היא חתמה על ההסכם היסטורי בבית הלבן עם איחוד האמירויות ועם בחריין. איחוד ירדן יביא תשואה בטחונית וכלכלית העולה על הסכמים אלה בהרבה.

כל הפתרונות האחרים נכשלו. הגיעה העת לחשיבה יצירתית. האיחוד הירדני יכול לחתוך, כתהר אוקאם, את הקשר הגורדי של הסכסוך

הישראלי הפלסטיני, אחת ולתמיד.

Foreign Policy has translated this article to Hebrew from the original English.

Hasan Ismaik is a Jordanian entrepreneur and a writer with weekly columns in the Arabic press. Twitter: @HasanIsmaik

Join the Conversation

Commenting on this and other recent articles is just one benefit of a Foreign Policy subscription.

Already a subscriber? .

Join the Conversation

Join the conversation on this and other recent Foreign Policy articles when you subscribe now.

Not your account?

Join the Conversation

Please follow our comment guidelines, stay on topic, and be civil, courteous, and respectful of others’ beliefs. Comments are closed automatically seven days after articles are published.

You are commenting as .

More from Foreign Policy

An illustration of a captain's hat with a 1980s era Pepsi logo and USSR and U.S. flag pins.

The Doomed Voyage of Pepsi’s Soviet Navy

A three-decade dream of communist markets ended in the scrapyard.

Demonstrators with CASA in Action and Service Employees International Union 32BJ march against the Trump administration’s immigration policies in Washington on May 1, 2017.

Unionization Can End America’s Supply Chain Crisis

Allowing workers to organize would protect and empower undocumented immigrants critical to the U.S. economy.

The downtown district of Wilmington, Delaware, is seen on Aug. 19, 2016.

How Delaware Became the World’s Biggest Offshore Haven

Kleptocrats, criminals, and con artists have all parked their illicit gains in the state.